בית

חלומו של כל ילד לחזור למקום שבו גדל והיה לו טוב ( לא כולל מקרים קשים וטרגדיות ).

הבית שהוא זוכר לפרטי פרטים, התמונות שהיו תלויות על הקיר, הקישוטים על המדף, המזכרות מהטיולים, השטיח שעליו למד לזחול ושיחק שם שעות, הרהיטים שליוו אותו בהתפתחותו, המיטה, המצעים, הקולות שכל דלת השמיעה, סגירת חלון והורדת תריס, האריחים באמבטיה , צבע הקיר בשירותים, מרקם נייר הטואלט , דפוס מיוחד בבלטות, הוילונות , הארון, סידורו הפנימי והריח שעלה ממנו, אם התחבאו שם סבונים ריחניים , תוכנן של המגירות, איך נראתה הקופסא שבה שמרו חוט ומחט, גיגית הכביסה, החבלים והרעש שהשמיעו בכל פעם שמישהו משך בהם וניסה לקרב את האטבים אליו, כל אלו ועוד המון המון פרטים קטנים שעושים בית לבית.

הזיכרון המתוק הזה שאליו רוצים לשוב ולהתרפק רק עוד פעם אחת כמו חזרה במנהרת הזמן , לנסות לגעת לרגע, להריח את הריח של אז, להיות שוב חלק ממה שעיצב את דמותינו.

יש בתים, במיוחד של אנשים מבוגרים, שהזמן עמד בהם מלכת, אני רואה שלא שינו דבר מעולם, יש ערך לכל תמונה, המיקום שלה מעולם לא השתנה.

השעון תלוי על הקיר כבר עשרות שנים ונוצרה סביבו הילה בלתי נמנעת. הכלים עומדים בויטרינה בתנוחת ״ עמודו ״ וכנראה שאני זו שאגאל אותם לאחר שנים רבות שלא חוו מגע יד אדם.

לכל חפץ סיפור, שבני הבית ישמחו לשתף ולהחיות.

כאילו הבית מחכה לאותו ילד שישוב אליו והבית יחבק אותו ויגיד לו כמה טוב שבאת , שמרתי הכל במקום בדיוק בשבילך.

יש בתים , שמחליפים בהם ריהוט לעיתים תכופות ומוחקים כל זכרון אפשרי, לא נקשרים שם לחפצים,

בכל פעם שתכנס אליהם תבחין במשהו חדש.

כשאני חושבת איזה בית אני לילדיי, אני איפשהו באמצע, איפה אתם?