אוכל

אצלנו במשפחה מראים אהבה באמצעות אוכל.

תמיד זה היה ככה, עוד מהסבתות שלי, סבתא ציפורה הירושלמית בישלה מטעמים בוכריים עם הרבה סבלנות והקפדה על הפרטים הקטנים.

סבתא גמילה תמיד שאלה מה נרצה, מה ישמח אותנו והיא היתה מוכנה להכין בכל עת, רק שנבקש.

וגם כשלא ביקשנו תמיד היו שם המאכלים הכי שווים, הכי ביתיים והכי מנחמים.

זו היתה הדרך שלהן להראות אהבה, אוכל שהשקעת בהכנתו ועשית אותו מכל הלב זה סימן לאהבה, כמובן שהתווספו לארוחה גם ברכות בשפתן המקורית, האחת ערבית לובית או איטלקית והשנייה בבוכרית.

עד היום אני זוכרת ביטויים מלווים שהוסיפו לאוכל תבלין נעים לאוזן שעוזר לעיכול ומשמח, זאת אהבה.

ב14/2 מציינים את יום האהבה בעולם.

אצלנו בבית אהבה זה לא רק בין בני זוג, אהבה זה גם הכנת אוכל מכל הלב, לשבת יחד ולאכול בתאבון.

זו השמחה, זה בריאות, זה הקסם.

מאחלת לכולכם יום אהבה שמח וטעים.