חלבה

חלבה זה דבי, דבי זה מוסד ותיק בבאר יעקוב.

אין ילד שלא מכיר את דבי, לדבי יש חנות ממתקים, צעצועים, פירות יבשים, אגוזים, קפה, תה מכל מיני מקומות בעולם, ארטיקים, גלידות וחלבה.

לחנות של דבי יש ריח של שקי קפה שנחים על הארץ, ריח של סוכר מעובד מממתקים מתועשים, שקרצו לנו בילדות ורק רצינו לשהות שם כמה שיותר , לבהות , לעבור דבר דבר במבט סורק, לפנטז מה נקנה ובסוף זה יסתיים במסטיק עגול שיצא מצנצנת פלסטיק עכורה עם מכסה אדום, אני זוכרת את צליל המסטיקים שנוקשים זה בזה כאשר הם מתגלגלים כמו ברולטת בינגו.

טלי לקחה אותי יום אחד לדבי והכריזה: בואי נקנה חלבה, הסכמתי, למרות שזה היה שונה לגמרי ממה שפינטזתי בדרך לשם.

החלבה הגיעה באריזות פלסטיק לבנות עם מכסה מתכת ותכתובת בכחול וצהוב.

התחלקנו חצי חצי בחלבה ובדרך הביתה נגסנו בה,

אני זוכרת שלי זה היה מוזר שאין איזו פרוסת לחם שחור שליוותה את המעמד, אבל זרמתי, יאללה-

חלבה.

יש לי חלבה במקרר בקופסא יעודית, בשבילי זה אחלה קינוח על פרוסת לחם איכותי, אם אפשר שעבר בטוסטר זה בכלל נפלא.

חלבה זה פיסת ילדות ישראלית בשבילי, זה מחזיר אותי לטיולים לחנות של דבי, לריחות, לטעמים של פעם, לקוקוס ורוד, לחטיף בוטנים בעטיפה מרשרשת, לגלידה חמה בחורף, לקרמבו, לארטיק עם האסקימואי כלוגו בלתי נשכח.

בשוק מחנה יהודה יש דוכן שמוקדש כולו לחלבה, בכל מיני טעמים, מישהו שהפך את זה לממלכה.

אם אתם שואלים אותי, הכי פשוטה היא הכי טובה בשבילי.