התבוננות

כילדה בכל שבת בבוקר הוצע לי טיול עם אבא, אמא לא הצטרפה.

באחד הטיולים הלכנו ברגל לעיר העתיקה (ירושלים ), בכניסה לשוק ישבנו על שלוש מדרגות שהיו שם בפתחו של בית נעול והתבוננו.

שאלתי את אבי, על מה אנחנו מסתכלים והוא אמר שלמקום הזה מגיעים אנשים מכל העולם, מכל הסוגים והמינים וזה מאוד מעניין פשוט לשבת ולהסתכל.

מהסתכלות הזו למדתי המון, הייתי שקועה בדרך ההליכה של האנשים, הבעות הפנים שלהם, הלבוש כמובן , המבטא בדיבור, הגינונים, שמתי לב האם אכלו משהו ומה הוא היה.

באיזה שלב הייתי רעבה ותמיד זה נגמר בבייגלה ענק עם זעטר עטוף בדף מספר טלפונים ישן, לעיתים רחוקות עיתון.

לימים הפכתי דיילת אוויר בחברה הלאומית וגם כאן גיליתי את יכולות ההתבוננות שלי, דרכם למדתי אנשים , סוג של אנתרופולוגיה לא מדעית אבל נוכחת. למדתי מנהגים שונים, התנהגויות של אנשים במטוס, במסעדות, בבתי קפה.

זכורה לי בחורה צעירה שישבה בדיינר ניו יורקי טיפוסי ושתתה תה, לכאורה פעולה פשוטה ויומיומית - מה כל כך מיוחד אתם שואלים?

אז זהו שממנה למדתי איך לגלגל את שרוך התיון על הכפית ולסחוט אותו לתוך הכוס בעזרת התוית.

רק מההתבוננות, אף אחד לא לימד אותי את זה בבית, כשבוחנים אנשים ואת ההרגלים שלהם בוחרים האם לאמץ חלק או לא.

מה אימצתם רק מלהתבונן במישהו?

היום כמסדרת בתים, אני מרגישה שאני מכירה את הלקוח/ה שלי רק מהתבוננות בחפצים שלהם, בארגון הרהיטים בחלל, בקבלת ההחלטות.

זה עוזר לי בהכוונה, בייעוץ ובמתן פתרונות שמתאימים אך ורק לו או לה.

מזמינה אתכם לעצור ולהתבונן, לומדים מזה הרבה .