וילונות

טוב יש את האסכולה שמאוהבת בוילונות וטוענת שזה מרכך את המראה של החדר, מעדן, מכניס את האור פנימה בצורה יותר נעימה, מסתיר פגמים בקיר, נותן אשליה לחלון יותר גדול ועוד ועוד.

האסכולה השנייה תגיד שזה תופס אבק, שזה דורש תחזוקה וצריך להוריד, לכבס, לגהץ, לתלות וחוזר חלילה כל כמה שבועות.

וילון גם משנה צבע עם הזמן, זה טקסטיל והבד משתנה כמו בגד ישן- הוא לא לעולמים.

שתי הסבתות שלי מאוד אהבו וילונות-

הבוכרית אהבה אותם כבדים, תאטרליים, בצבעים כהים, בסלון היה לה וילון בגוונים כחולים- סגולים והאור כמעט ולא הצליח לחדור דרכו, הוא שימש להצללה ותוספת מכובדת לחדר.

הוא תאם את הרהיטים שהגיעו מסוריה, עם פיליגראן מאבני שנהב אמיתיות- עבודות שלא רואים היום, אולי במוזיאונים.

ללובית היו וילונות לבנים שקופים, אווריריים, עם דנטל קישוטי למעלה.

היא היתה מושיבה אותי פעמיים בשנה, להחזיר את הסיכות לתושבות בבסיס הוילון לפני שמישהו מהבנים היה תולה אותו חזרה.

הרבה פעמים וילון מגיע כדי לקבל פרטיות ממבטים סקרנים של שכנים או עוברי אורח.

בהולנד יש המון בתים עם חלונות נמוכים, במיוחד בקומות הראשונות, שלא פעם יצא לי להציץ לחדרי הסלון של מי שגר שם, אם רציתי או לא.

שאלתי את המקומיים, הם אמרו שלומדים ללכת מבלי להסתכל, כי זו חטטנות.

לאיזו אסכולה אתם שייכים?

בעד או נגד?

אצלי זה תלוי- פעם היה לי בכל הבית,

היום רק בפינת אוכל ובחדר של אחד הילדים.

בשני המקרים הוילון מיועד לתפקיד פונקציונלי- כאן פרטיות ושם הצללה.

במבחן התוצאה הם בהחלט מוסיפים לעיצוב החדר.

אצלי מדובר בוילונות שאפשר לכבס במכונת כביסה ביתית, מה שמאוד מקל על עיניין התחזוקה.