טיפוח נשי

כילדה שגדלה במשפחה עם הרבה דודות ובנות דודות, נחשפתי פעמים רבות לרגעים אינטימיים בהם נשות המשפחה היו עסוקות במלאכת טיפוח הגוף.

אצלנו רווח החוט שנמתח בין האצבעות ובקצה השני נתפס בין השיניים של התולשת, כשצריך היה לעצב גבות או להסיר שפם.

התלוויתי לאמא שלי לבית הגברת שבחרה במקצוע המריטה, היא גרה בבית ירושלמי ישן בשכונת בקעה, עם מדרגות אבן מתפרקות, נכנסנו לדירה בעלת דלתות עץ שנפתחו לצדדים, הרצפה היתה מצויירת, סדוקה ושבורה בפינות.

לא היתה איזו קבלת פנים נעימה, זה היה כמו סרט נע, בת יצאה ואחריה נכנסה הבאה.

אני ישבתי על כיסא עץ שהיה שם בצד , בשקט, מביטה ולומדת את התנועות, מחשבת בראשי עוד כמה שנים גם אני אשתעבד לטקס.

היא היתה מפזרת לאמא שלי טלק לבן על השפה העליונה ומתחילה במלאכה, כמו בקרב אגרוף, האבקה הלבנה היתה עולה לאוויר בצורת ענן ואני בעקבותיו, עד שנעלם. הכל נעשה מהר ויעיל, בלי סמול טוק ובלי בזבוז זמן .

אמא שלי גם ידעה מה היא צריכה לעשות בכל שלב, מתי למלא את השפה העליונה עם הלשון- פעם בימין ופעם בשמאל.

מתי למתוח את העפעף עם הידיים והכל בתאום מושלם עם המורטת כמו ריקוד שכל אחד יודע את צעדיו בעל פה.

בסיום המופע, אמא היתה בודקת שלא נשארה אף שערה, הביטה במראה הישנה והמתקלפת, שהיתה תלויה על הקיר בעזרת שרוך ישן, אישרה, שילמה ויצאנו.

זה לא נגמר בחוט, היה גם את הטקס של הסוכר החם , השעווה ובהמשך גם הפי ליידי ורק אני לא הבנתי מה כל כך הפי בהקשרו.

סבתא גמילה היתה מכינה לדודה שלי את הסוכר החם וזו היתה אוספת אותו בין אצבעותיה ומשמיעה קולות של אוווו חם חם...

מותחת אותו כמו מסטיק במפעל ממתקים שנמתח על מתקן הלישה וכך בעצם ציננה אותו לטמפרטורה המדויקת שתהיה נעימה למגע ברגליים הקוצניות.

רגעי חסד יקרים מפז עם נשות המשפחה , זכור לי צחוק מתגלגל ושיחות לבנות בלבד.

אלו היו רגעי קסם, שלא יחזרו כבר, כשהיום הטיפולים שמורים לטכנולוגיית הלייזר והמצאות אחרות.