ידיים

מאז שאני ילדה אני אוהבת להסתכל על ידיים,

אני זוכרת טוב את הידיים של כל אחד במשפחה.

מבנה האצבע, צורת הציפורן, הקמטים, רמת השיזוף או הלובן, כמות הורידים הנראים מתחת לעור, צורת ההצבעה, השימוש בידיים, התנועות.

הכל אני משננת, פרט פרט, ידיים יכולות לספר על אדם- מיהו? במה הוא עוסק ? האם הוא סובלני, האם הוא קשוב, האם הוא נחמד או שפחות.

אני שמה לב גם לדימיון הידיים אצל אנשים מאותה משפחה, אני כנראה קיבלתי את הידיים של אבא שלי, האצבעות שלי מזכירות את האצבעות של הסבא הגדול שלי- אותן אני זוכרת לפרטי פרטים.

הייתי יושבת מולו בכל צהריים שחזרתי מבית הספר היסודי והוא היה מספר לי סיפורים על טאפון, שזה היה ההרשל׳ה של הבוכרים.

הוא גם לימד אותי איך לחשב את לוח הכפל כולו בידיים בלבד, זה הצריך ממני להישיר מבט לאצבעות המתקפלות בכל פעם שהציג תרגיל שונה.

עד היום אני יכולה לחשב שבע כפול תשע באצבעות במידה ולא זכרתי בע״פ שזה שישים ושלוש.

פעם בשבוע, אם הייתי מתארחת לשבת, הוא היה מציע שוקולד מריר, הוא היה שובר באצבעותיו שורה ונותן לי, זה היה הקינוח אחרי ארוחת שישי בשרית מלאה ומשביעה.

הוא נפטר בגיל 93, בשיבה טובה, הוא היה חלק בלתי נפרד מנוף ילדותי ולמדתי ממנו המון.

זהו הפוסט ה101 שלי , שזה בדיוק 1 מעל לוח הכפל המלא.

מתלבטת האם להמשיך לכתוב או שדי, זה מספיק.