יצירות

כילדה בגן, אהבתי מאוד לצייר, פחות להתלכלך, נאמר צבעי אצבעות , כמה שזה כיף , קצת הטריד אותי הלכלוך( שריטות של בת שלוש- ארבע ).

המגירה האישית שלי בגן היתה די מלאה ואמא שלי היתה אחראית על הריקון שלה.

בבית היתה לנו תיקייה גדולה ( שברשותי עד היום ) אליה הוכנסו יצירות המופת לאחר מיון קפדני.

זו שאלה שמעסיקה לא מעט הורים, מה עושים עם כל היצירות שמגיעות מהגן? איך מדללים? איפה מאחסנים? האם מתייעצים עם הילד לפני שממיינים? כמה שנים שומרים? האם יש ערך חינוכי שמתלווה לתהליך?

כיום בהרבה בתים, שבהם אני עובדת, יש התיחסות לנושא היצירה כבילוי משותף, ילדים- הורים וזה נפלא בעיניי, גם היצע החומרים גדל .

עכשיו משנוספה עוד מחלקה הביתה איפה הכי כדאי לאחסן?

הכלל של חפצים קטנים אוהבים מגירות תופס כאן בגדול. מדבקות, חרוזים, חוטים, פאייטים,נצנצים, דבקים,מקלות ארטיק,צמר, טושים, קלקר, מנקי מקטרות,חוטי ברזל, גומיות, לבד וכד׳.

למי שאין מגירות, רצוי לקנות קופסאות שקופות עם מכסה ואת הגודל נתאים לתכולה אותה נירצה לאחסן. את הקופסאות נוכל לאחסן בארון עם משחקי קופסא ובעצם ניצור לנו פינת יצירה זמינה לשימוש.

את התוצרים נדאג למיין ואת אלו שהחלטנו לשמור נארגן לכל ילד ארגז שקוף משלו ונשמור על מפלס היצירות יציב, בכל פעם שהמפלס עולה נמיין החוצה יצירות.

אני אישית לא מאמינה בסריקה וזריקה של יצירות ילדים, בעיניי זה אפילו פוגע באומן; דמיינו שבמוזיאון תוזמנו להביט על סריקה של יצירת פיקאסו ולא על המקור- פוגם בהנאה בוודאות.