מזנון

מונח של פעם, ישן כזה, שישב מתחת לטלויזיה כבדה, היה לו תפקיד, יש לו דלתות ומגירות, המדפים יהיו עמוסים בד״כ בסרוויס של סבתא של סבתא של סבתא שאף אחד לא מעז לאכול מתוכו.

במזנונים ממש ישנים לרוב אני אמצא בונבוניירות שראו ימים יפים יותר ואלכוהול וואו של פעם פעם כזה שהסוכר בליקרים כבר התגבש בצוואר הבקבוק ובתחתית.

במגירות תמיד יהיה סכו״ם שאף אחד לא הכניס לפה כבר שנים, תחתיות לכוסות משקה חם, מתנות שהתקבלו מדודים ודודות שבאו פעם לביקור, מפיות נייר וכאלו מבד, אפילו כמה רקומות, עם כתמים חומים, מרגיש שמאחורי כל אחת סיפור.

האמת, כשאני פותחת כזה מזנון זה קצת כמו מנהרת הזמן, צוללים כמה שנים אחורה ותמיד זה מלווה בסיפורים נוסטלגיים של משפחה שישבה יחד סביב שולחן גדול עם הרבה אוכל ורעש ילדים.

היום אם אשתמש במונח ״ מזנון ״ הילדים שלי בטח ידמיינו איזה קיוסק על הדרך שמוכר סנדויצ׳ים ומסטיקים.

בחלק מהבתים שאני מסדרת למרות שהטלויזיה כבר לא מונחת אלא תלויה על הקיר כאלו היתה תמונה , עדיין ישנו שריד עיצובי למה שנקרא מזנון.

למה הוא מיועד?

למה הוא שם?

זה כמו שלנו אין מזמן זנב ורק עצם כזו?

סרוויסים מפוארים מהעבר פחות רואים, שוקולדים שינו מקום למזווה או למקרר וליין יש היום מקרר מדוגם, אלכוהול לרוב מוצג על מגש עם כוסות או נמצא בארון מותאם במטבח.

זה פריט שהולך ונעלם , כמו שיני בינה אצל ילדים חדשים שנולדים, האבולוציה ויתרה עליהם, כך גם המזנון.

אם יש לכם אחד כזה, ספרו לי מה תפקידו, למה קניתם אותו מלכתחילה? הרגל? שימושי?

מה אתם מאחסנים בתוכו? מהי תדירות השימוש?

הייתם רוצים לשנות?

שתפו אותי.