מיקרוגל

ביסודי היתה לי חברה טובה בשם דנה. אמא שלה אמריקאית, דיברה עברית מתובלת במבטא כבד ואבא שלה עבד במחצבה, הם גרו בבית פרטי לא רחוק מבית הספר והיו להם הרבה בע״ח.

בבית של דנה הכרתי לראשונה את מכשיר הפלא שמחמם אוכל תוך מס׳ שניות, לנו בבית, השיא היה טוסטר אובן שגם הוא הגיע מעבר לאוקיינוס אבל ידע לעשות דברים אחרים.

זכורה לי סיטואציה בה דנה ואני רוצות לחמם בורקס ודנה מתייעצת איתי ״ כמה זמן לחמם?״

אני, שלא הכרתי את המיקרוגל וחישבתי במינוחים של טוסטר אובן עניתי חמש דקות, אתם יכולים לדמיין איך נראה הבורקס אחרי החימום הזה.

היום כמעט בכל בית קיים הפלא, אפילו הכינו עבורו תא ייעודי במטבח. הוא מקל על חיינו בחימום מזון , בהפשרה של קפואים ויש כאלו שאפילו מבשלים בו ארוחות שלמות.

כמי שראתה לא מעט מטבחים בחיי המקצועיים, ראיתי המון מכשירי מיקרוגל שבהם משתמשים במכסה פלסטיק לכיסוי האוכל, זה המקום לספר שהדבר מזיק ולא בריא למזון שלנו.

החלופה הבריאה יותר היא לכסות את הצלחת עם האוכל בריבוע נייר סופג ולאחר החימום להשליך את הנייר לפח.

את המיקרוגל עצמו יש לנקות לעיתים תכופות ומדי פעם להשאיר את הדלת פתוחה לאיוורור.

במטבחים המודרניים כבר לא מסתירים את המיקרוגל כפי שנהגו לעשות לפני מספר שנים, כי במבחן התוצאה דלת הקלפה נשארה לרוב פתוחה כלפי מעלה והמטרה האסטטית לא הושגה.

במטבחים ממש ישנים אפשר לראות שאנשים מניחים את המיקרוגל על השיש או לעיתים בנו מדף על הקיר שעליו יונח המכשיר.

איך זה אצלכם? ספרו לי ושתפו.