מלחמה

כשאת ילדה שגדלה בישראל, אין שום סיכוי בעולם שתפספסי את המילה הזו : ״ מלחמה ״ .

לא מ י ל ח מ ה של משחק קלפים או במלחמת כריות אלא אחת כזו אמיתית.

זה מתחיל כשהייתי ממש קטנה והתארחתי אצל סבתא ציפורה ברחוב הטייסים , שם היא סיפרה לי על המכתבים ששלחו החיילים משדה הקרב הביתה ואיך בעורף התארגנו כדי לשלוח להם חבילות מפנקות.

תמיד דמיינתי את כתב ידם של החיילים על דף מאולתר שמצאו שם, העיקר לכתוב כמה מילים, לספר כמה הם מתגעגעים ואוהבים.

לימים בבית ספר נתבקשנו להכין חבילות לחיילים, ללכת למכולת ולקנות אוכל יבש ומוצרי הגיינה, להכניס הכל לארגז והכי הכי זה לצייר ציור ולכתוב כמה מילים לחיילים.

אני זוכרת שפעם אפילו קיבלנו מכתב תודה מאחד החיילים שסיפר , שהחבילה שלנו מאוד שימחה אותו ואת הפלוגה בלבנון .

במלחמת המפרץ הייתי חיילת , מסכת אב״כ, חדר אטום, מדים, חברות חדשות, חוויות מעצבות והרבה זמן סבתא גמילה כדי להרגיע את החרדות, להיות איתה בכל הזדמנות שיש, כי היי כשאת עולה לאוטובוס עם מדים זה בחינם.

אז הייתי אצלה, הרבה !!!

הנוכחות שלה לידי, הדאגה שלה, הפינוקים, האוכל ,זו היתה התרופה הטובה ביותר בשבילי.

כן, מלחמה שזורה בחיי כישראלית ועכשיו היא גם כאן משפיעה על ילדיי.

אני מסרבת לקרוא לזה ״ מבצע ״ אנחנו לא בסופר ואנשים נפגעים ונהרגים- זו מלחמה!

עוד בבית ספר לימדו אותנו להבדיל בין הסירנות -מתי זו כזו שצריך לעמוד בצפירה ומתי זו אזעקה של לרוץ למקלט, למה ילדים בגיל הגן צריכים לדעת דבר כזה?! כמה עצוב והלוואי והיה אחרת.

ישראל שלי אהובתי מאחלת לך ימים שקטים ובטוחים🇮🇱❤️