סדר בבובות פרווה

כשמדובר בכאלו תמיד האינפלציה היא הפוכה.

ככל שגיל הילד קטן יותר כך יהיו לו יותר בובות פרווה, נולד- קיבל כמה דובים רכים ונעימים למגע, חמודים כאלו שכיף לחבק. ביום הולדת הדובי מתחלף בדמות מצויירת אהובה שלבשה צורה תלת מימדית והופ התווספה לאוסף. זה ממשיך להצטבר עד שלב מסוים ומנקודה מסוימת, נגיד גיל העשרה הכמות אמורה לרדת אבל וזה אבל גדול מה קורה אם מעורבים סנטימנטים ביצור הפרוותי?

פה נולדת האגרנות ואיתה מגיעה גם קרדית אבק הבית, ריח לא משהו ומראה פרווה מדובלל ולא הכי רך ונעים בעולם.

אז איך נפרדים יפה מהחמודים האלו שסיימו מזמן את תפקידם?

יש כאלו שיגידו שהם תורמים אותם, עצה ממני- אם לכם לא נעים לאחוז בו שום ילד לא ישחק איתו.

זכרו בובות פרווה תופסות הרבה נפח בחדר והמון אבק, פגשתי כבר כמה כאלו שעברו כמה סיבובים במכונת הכביסה, הן אף פעם לא חוזרות למצבן המקורי, אף פעם!

יש כאלו שיגידו שהם הולכים לאחסן אותם למען הדור הבא, כי זו אחלה מזכרת שבעולם.

מבטיחה לכם שביום שהמזכרת הזו תיפתח , מי שיקבל אותה לא בטוח שישמח.

אז מה כן?

מיון קפדני מומלץ בחום בכל שלב התפתחותי של הילד ובכל אחד כזה ניפרד ממה שכבר לא רלוונטי.

רק מה שראוי להתרם יעבור הלאה ליעד המתאים, כל השאר לפח.

ודבר אחרון הכי חשוב בעולם, עם רגשות, זכרונות, סנטימנטים ונוסטלגיה אני לא מתעסקת, מי שיש לו איזו בובת פרווה הכי מסמורטטת בעולם אבל כשהוא מביט בה זה מציף לו רגש שמעלה לו חיוך על הפרצוף ועושה לו חם בלב, יאללה- שלו!