סדר בהרגלי הקניות

בחודש מאי 1948 אבא שלי היה כמעט בן שנה.

בדיוק באותה תקופה החל המצור על ירושלים, סבתא ציפורה סיפרה שמאוד היה קשה להשיג אוכל , יש סיפור אחד ששמעתי עשרות פעמים, שפעם שלחו לסבתא שלי תפוח מתל אביב , אבא שלי היה כל כך רעב שהוא היה רוקד בלול התינוקות שלו והיה מזיז אותו מקצה אחד של החדר למשנהו. התפוח הזה הספיק לשבוע, אל תשאלו איך, זה הסיפור.

היום קשה לנו להעלות על דעתינו שדבר כזה יקרה ובעצם אין סיבה לאגור מזון ומצרכים שונים.

אז למה יש עדיין כאלה שיש להם מחסנים בבית?

בארה״ב הענקית שהמרחקים לסופרמרקט יכולים להיות רחוקים ובמקומות מסויימים יש חורף קשוח , אני יכולה להבין למה לאגור ולייצר מחסנים, אבל בישראל?!

אני מספרת לכם את זה מניסיוני המקצועי כמסדרת בתים, יש כאלו שאוגרים פרודוקטים של מזון, ציוד למטבח, חומרי ניקיון,טואלטיקה, מוצרי נייר ועוד.... כאילו מחר יתחיל מצור.

ואז מה שקורה זה, שמפרידים בין המוצר הפתוח , שמשתמשים בו למאגר הסגור , כך בעצם מתחיל בלאגן!!!

השלב הבא הוא שמתקשרים אליי להתייעץ מה עושים?

אני מנסה להסביר שיש שני סוגי אנשים: אלו שיש להם מחסנים כמו לסבתא ג׳מילה שהיה לה בקבוקי שמן שהספיקו למלא אמבטיה, שלא נדבר על כמויות הקמח, סולת וסוכר, לא מאשימה אותה, היא חוותה בעברה מחסור ועשה לה טוב לראות מזווה מלא- זכותה המלאה.

והסוג השני אלו שקונים בכל קנייה בסופר את מה שהם צריכים לשבוע הקרוב פלוס שיהיה בבית אבל לא באובר.

דעו לכם שהאיטלקים למשל קונים כל יום את האוכל טרי לאותו יום, המקררים אצלם בבית ממש קטנים כי הם לא אוגרים מזון.

רק אחרי שהבנתם לאיזה סוג אתם שייכים רק אז אוכל לייעץ לכם איך לסדר.

ספרו לי לאיזו קבוצה אתם שייכים ואיך החלטתם לסדר? האם אתם מפרידים בין המוצר הפתוח לאלו הסגורים או שאתם מרכזים מכל סוג יחד?

אשמח לשמוע.