סדר בכלי הכתיבה

גדלתי בירושלים , גרנו קרוב מאוד לכיכר הדוידקה, לכל מקום הלכנו ברגל, לקיוסק, לתחנת מוניות, לפלאפל, לאתי הספרית, לבנק, לשוק מחנה יהודה, ל״פלפל״ להחליף ידיות לסירים, למאפייה של הפיתות וגם לסלומון ״ היקרן״, כל כך אהבתי את החנות שלו לכלי כתיבה, ציוד משרדי, משחקי קופסא, חשבוניות, היה לחנות הזו ריח מאוד אופייני כזה של עפרונות שישבו הרבה זמן באריזתן.

הייתי מכורה לריח הזה, תמיד בצהריים השמש הייתה מכה בחוזקה על שמשת החנות וסולומון ( ככה אני קראתי לו ) היה מוריד צילון מצלופן צהוב שיצבע אותה ולא ייתן לשמש לפגוע באוצרות שהיו לו שם.

כשאני באה לסדר משרד בין אם ביתי או אחד כזה שעובדים בו מחוץ לבית, לפעמים שאני פותחת מגירה אני פוגשת לרגע את הריח הכל כך מוכר הזה, הריח של סולומון .

כל שנה לפני שמתחילה שנת הלימודים היינו מקבלים דף ובו רשימת ציוד ארוכה, אמא שלי תמיד פינקה בציוד חדש: קלמר, עפרונות צבעוניים, צבעי פנדה נמרחים, בלוק ציור, תיקייה עם תיקתק, מחקים ריחניים( אפילו היה לי אוסף), דבק נוזלי שקוף כזה עם ספוג למעלה( עוד לא היו יוהו).

עם השנים הדברים מצטברים, הלוא בסופו של דבר ילדה בכיתה ג׳ לא תשתמש בכל הציוד הזה וחוזר חלילה בשנה הבאה.

גם היום אצל חלק מהלקוחות שלי אני מוצאת מצבורים של קלסרים ריקים שמחכים לגואל, שמרדפים אבודים, אוסף מרשים של טושים, צבעים, דפי ממו , דפדפות- הרים של כאלו, מהדקי סיכות, מחברות, מעטפות, בקיצור אפשר לפתוח שם סניף קטן של קרביץ.

איך מתחילים לסדר את כל אלו?

מיון- זו מילת המפתח לכל התחלת סדר , כל מה שנחליט להוציא מהבית נוכל לתרום למי שהציוד הזה רלוונטי עבורו.

בדקו עם עצמכם למה אתם שומרים על ערימת המחברות החכמות( זה רק לשנה הראשונה ),

על צבעים שהתייבשו כבר, על כמות עטים ועפרונות שבחיים לא תשתמשו בהם וכך הלאה.

אחרי שמיינתם ונשארתם רק עם מה שנחוץ באמת, חלקו את התכולה למחלקי מגירות לפי קטגוריות.

סדרו לפי הצורך בנגישות ותקיפות השימוש.

בהצלחה, שתפו אותי ואם יש שאלות אני כאן.