עזרה שנייה

מי לימד אותי לתפור? סבתא ציפורה היתה ידועה בשל סבלנותה המופלאה וזכרונה המדויק להדהים.

בכל יום לימודים, אחרי בית ספר, הייתי צועדת אליה ברגל, לרחוב הטייסים 40.

שם חיכו לי ברוב פאר והדר ההורים שלה- סבא רבא צבי יוחנני וסבתא רבתא יוכבד יוחנני, סבתא שלי תמיד היתה עסוקה במטבח במשהו ודאגה לכולם.

הסבתא הגדולה שלי היתה אחראית על קיצוץ סלט ירקות קטן קטן וחלוקה לקעריות.

השמיעה והראייה שלה כבר נחלשו ולקראת הצהריים היתה שואלת בבוכרית :״ צורית אומה ? ״

צורית באה?......

כשהגעתי דבר ראשון שלום לכולם ומיד אחרי זה לשטוף ידיים בסבון ומים.

כשהגעתי למטבח, סבתא ציפורה היתה באזור הכיריים וסבתא גדולה ישבה וחיכתה שאשב לידה, ככה היא היתה נרגעת .

כל יום אוכל טרי וחם, משתנה לפי הימים אבל התפריט קבוע מראש.

ביום שלישי הכי אהבתי- אושפלו.

חמישי פחות- מרק שעועית לבנה ברוטב אדום.

אחרי האוכל בד״כ היה זמן לשיעורי בית ואם לא היו אז סבתא שלי דאגה לפנאי, חלק מהזמן הזה זכיתי ללמוד לתפור בחוט ומחט.

גם בבית ספר היסודי למדו אותנו, היה שיעור כזה של מלאכה אבל הוא התחיל בכיתה ד׳ או ה׳ עד אז כבר ידעתי מסבתא.

כישורי חיים פשוטים , בסיסיים , יסודות שאח״כ בונים עליהם ואפשר לפתח.

עד היום אני זוכרת את הסלסלה הרקומה שהיתה לסבתא גמילה ממקסיקו ששם ישבו בנחת כל החוטים הצבעוניים, המחטים שכבו אחת ליד השנייה במין ארנק מנייר צבעוני מקושט בגברת עם כובע.אצבעון מפלסטיק ואחד ממתכת, גיר סימון שקצת נשחק, סיכות בטחון, סרט מדידה שנראה כמו נחש מתפתל בין כל האוצרות, תיקתקים והכי הכי זה הכפתורים, וואו כמו ממתקים: בכל הגדלים, בכל הצבעים- שעות יכולתי לשחק איתם ולדמיין מי הבגד שיזכה לאיזה כפתור ואיך תהיה התוצאה שתתקבל.

בבתים אותם אני מסדרת, לעיתים אני מוצאת מגירה או קופסא שבה שומרים את כל פרטי העזרה השנייה. האם גם אצלכם הכל מרוכז במקום אחד?

הילדים שלכם יודעים לתפור? אם נופל כפתור, אתם מתקנים? אני יכולה לספר שלי יש חברה טובה שיש לה מכונת תפירה ואני נותנת לה שתתפור לי תיקונים קטנים, זה לא מקמצנות, יש בזה משהו של פעם לטעמי, בלא מיד לזרוק, להחליף ולבטל.

לגבי ריקמה זו כבר ליגה אחרת, היתה תקופה שלמדנו לרקום בבית ספר עם המורה רותי ( שהיתה גם הספרנית של לוריא ).

הכי אהבתי רקמת איקסים בגלל התוצאה.

זה כבר לפוסט אחר😜