קרש חיתוך

פעם קרש חיתוך היה כשמו כן הוא- קרש!

לסבתא שלי היה אחד מעץ פשוט שמרוב שחתכו עליו ירקות ומרוב שהרטיבו,חלקו האמצעי שקע ונהיה כהה מלא חתכים.

אני לא יודעת עד כמה היו מודעים שם במאה הקודמת לעיניין החיידקים אבל מאוד היו מודעים לעינייני כשרות ואולי זה מה שהגן עליהם מפני זיהומים.

היום מאוד מקפידים גם ברשתות לממכר כלי בית למכור קרשי חיתוך מחומרים שונים למאכלים שונים.

אצלי בבית ישנה חלוקה לקרש שהוא ממש לא קרש אלא מגש סיליקוני קשיח לחיתוך ירקות ופירות ומשטח חיתוך לבשר ועוף עשוי זכוכית שאינה נשברת ( ניסיתי😜).

למי שממש מתגעגע לעץ של פעם יש היום קרשי חיתוך שבסיסם עשוי עץ והם מצופים בלכות עמידות כדי למנוע את אותן שריטות שהעץ של פעם לא עמד בהן.

לאחותי המהממת יש אהבה למשטחי חיתוך דקים דקים כמו נייר ממש שמגיעים בסט ואז היא חותכת לפי נושאים: ירקות ופירות, בשר, דגים, עוף.

עצרתם פעם לחשוב על קרש החיתוך שלכם, איך אתם מנקים ומחטאים אותו מחיידקים?

אתם נוסטלגיסטים ואוהבים את מראה העץ או דווקא בעד פלסטיק יותר עמיד?

בזמן השהיות שלי בניו יורק, גיליתי בסופרמרקט דפי חיתוך חד פעמיים וחשבתי לעצמי וואו כמה גאוני, כמובן שרכשתי והשתמשתי תקופה לא מבוטלת. בארץ לא מצאתי כאלו, יכול להיות שלא חיפשתי מספיק טוב.

ספרו איך זה אצלכם במטבח, העשירו אותי בידע שלכם.