שיעור מלאכה

בית ספר יסודי לימדו אותי לתפור, להסתכל על הבד ולדעת להגיד אם צד ימין או שמאל.

לימדו אותי טיפים להשחלה מהירה של החוט בקוף המחט, לגזור עם מספריים חדים בד, לקשור קשר בקצה החוט לפני התחלת התפירה ולנעוץ את המחט בלי לדקור את האצבע ( לא אהבתי אצבעון ).

רק למורה היה מותר להשתמש במכונת תפירה אבל לנו התלמידות הראו את כל סוגי התפרים שיש ומהי השיטה כדי להשיג אותם, חלק אני זוכרת עד היום. על הקיר היתה תמונה ממוסגרת עם הדגמה לתפרים השונים כמו בקורס חובלים אבל בקטן.

המשימה היתה להכין ציפית טלאים לכרית.

קיבלנו ערימת שאריות בדים, גזרנו ( הכי כיף במספריים זיג-זג ), עיצבנו, הצמדנו, סימנו, תפרנו וחיכינו בציפייה דרוכה לתוצאה המיוחלת.

לימדו אותנו על סוגי חוטים שונים: חוט תפירה דק וחוט ריקמה עבה, בחרנו צבעים וטכניקות.

ביקשנו בבית ללכת לחנות שמתמחה בצרכי תפירה וריקמה כדי להעשיר את אוסף החוטים שלנו.

זה עולם ומלואו , למורה קראו רותי, היא היתה גם הספרנית בקומת המרתף של בית הספר.

לרותי היה קארה מאפיר ומשקפיים על קצה האף.

קטנה, נמוכה, רזה ומאוד שקטה.

תכשיטים בקושי היה לה, את פרק ידה קישט צמיד עם כרית סיכות, שכל פעם שהיתה צריכה אחת, סובבה את כף ידה חצי סיבוב והחזירה.

היה לה סרט מדידה תלוי על הצוואר כמו סטטוסקופ רפואי של מומחים.

נדמה היה כאילו לחשה את המילים לאוויר ואתה היית צריך ללכוד אותן ולקרב אותן טוב טוב לאוזן כדי להבין.

אהבתי ללמוד אצלה, השעה השבועית הזו היתה כמו תרפייה, נעימה, שקטה, רק אני מול היצירה שלי, קצת כמו בשיעור ציור אצל יצחק.

יצחק היה המורה לציור, מרחוק נראה קצת כמו סנטה קלאוס עם הזקן העבה והמרשים, כשהתקרבת גילית אדם נחמד, סובלני עם סנדלים תנכיים שאהב מאוד ציור.

כשנכנסנו אליו לכיתה, על הלוח חיכתה רשימה של עשרה נושאים מהם מומלץ לנו לבחור נושא אחד ולצייר אותו.

זכור לי שהבחירה היתה לי קשה והתלבטתי רבות עד שקיבלתי החלטה, כל נושא שונה מהאחר ובכל סעיף דמיינתי ציור שונה.

לשיעורים של יצחק נתבקשנו להגיע עם תיק ציור ענק, שלי היה בצבע ירוק עם סוגר מתכת מרעיש;

בתוכו היה לי בלוק נייר לבן עם דפי ציור עבים וצבעים.

בשיעור של יצחק היה קצת מירוץ נגד הזמן,

בשעה שיש גם צריך לבחור נושא, גם לתכנן וגם לצייר- אפשר היה בהמשכים, הרבה מהתלמידים בחרו בדרך הזו ואז לפעם הבאה נותר להם יותר זמן לצייר את מה שכבר התחילו.

לשיעור ציור הכיתה התחלקה לשניים , גם במלאכה.

רק היום אני מבינה שדבר כזה לא היה מתקבל,

בנות למלאכה ובנים לנגרות.

ציור כנראה התאים לכולם.